בדומה לשאר מיני שפיריות, קיים שוני וויזואלי בין הזכרים לנקבות אצל פריטי שפירית אדומה. קשה שלא להבחין בזכר. צבע גופו הוא אדום בוהק. צבעי הנקבה הם כתום וחום. צבע עורקי כנפיהם הוא ברוב חלקיו שחור. העורקים אשר בקדמת הכנף, אלו הקרובים אל הראש, לרוב יהיו כתומים. בפינות כנפיהם מצויות 4 מלבנים זעירים (אחד בכל כנף) הצבועים בכתום.

שפירית אדומה נפוצה מאוד בישראל. היא פרוסה לאורכה ולרוחבה של הארץ. היא מצויה בעיקר במקווי מים עומדים. אולם ניתן למצוא אותה גם במקומות בעלי זרימת מים עזה.

ארץ ישראל בעלת מין שפיריות נוסף העונה לשם- שפירית הארגמן. קיים דמיון רב בין מינים אלו. ההבדל בין המינים ניכרים כאשר בוחנים את צבע כנפיהם של שני המינים. אצל שפירית ארגמן צבע עורקי כנפיהם הוא אדום, לעומת אצל השפירית האדומה, שם העורקים ברובם שחורים.

שפירית אדומה היא חרק טורף הניזון מטרף בעלי חיים קטנים אחרים. בעיקר חרקים. אחד הדברים המעניינים ביותר כאשר צופים בבעל חיים מרהיב זה בטבע הוא הצורה בה צדה שפירית אדומה את מזונה. שפיריות אדומות מתמקמות באזורים אסטרטגיים בקרבת מאגר המים. הם בוחרים עומדות החולשות על אזורים נכבדים בסביבתה. שפירית אדומה נעמדת במקומה כאשר היא דרוכה לצאת למתקפה. כאשר היא מבחינה בחרק אשר קרב אל המים, היא עפה אליו בזריזות ולוכדת אותו במהירות הבזק.

שפירית אדומה מתרבה על ידי הטלת ביצים במים. לאחר ההזדווגות, מטילה הנקבה את ביציה אל תוך המים. ההטלה מתרחשת תוך כדי מעוף בגובה פני המים כאשר בטנה בלבד טבולה בהם לפרקים. לאחר זמן מה, בוקעים זחלי השפירית האדומה כאשר אורכם הוא כ-1.5 ס"מ בלבד.