כריש בשפה העממית הוא תיאור לקבוצת דגים, גדולי ממדים, אשר ניזונים מטריפת בעלי חיים אחרים (קרי, דגים טורפים). מבחינה מדעית, כריש הוא סוג דגים, Carcharhinus, השייך למשפחת הכרישיים. דף זה יכיל מידע וקישורים לדגי כריש בהקשרם העממי. ז"א, מאמר זה מתייחס לדגים מסוגים נוספים מלבד הסוג המדעי אליו נקשר השם כריש.

דגי הכריש נפוצים באוקיינוסים. בשפה המדוברת ישנו בילבול רב בכל הנוגע למיני כרישים שונים. למשל, נהוג להכיל את ה"עמלץ לבן" בקטגורית "כריש". אבל, למען הדיוק המדעי (סיסטמטי) יש להכיר בעובדה כי עמלץ לבן אינו שייך לסוג דגים "כריש". יתרה מכך, הוא אפילו אינו במשפחת ה"כרישיים". כך גם לגבי "כריש לוויתני" - שהוא בכלל אינו דג טורף.

הכריש נחשב בעיננו לחיה מפחידה ומסוכנת. מימדיו העצומים ומבנה גופו השרירי מאפשרים לו להיות צייד מעולה. חיה זו, על מאפייניה השונים, מיועדת לצייד. כל אלמנט בגופו של כריש מספק לו עליונות על הטרף. ישנם מיני כרישים רבים אשר אינם ניזונים מטרף בשרי. למשל, קיימים מיני כרישים הניזונים מפלנקטון בלבד - כדוגמת ה"כריש לוויתני".

בדומה לכל חיות הים, גם האדם פיתח פחד מכרישים. סרטים הוליוודים כדוגמאת "מלתעות" רק העצימו פחד זה. אך אם נסתכל על העובדות נראה כי כרישים אינם מסכנים בני אדם, במידה העולה בקנה אחד עם הפרסום השלילי שיש לכרישים. בכל שנה נהרגים כ-10 אנשים ברחבי העולם כתוצאה מתקיפת כרישים. מספר זה הוא נמוך בעשרות מונים ממספר האנשים שנהרגים מעקיצת דבורה או מפגיעת ברק.

צורת החיים של הכרישים השונים קיימת על פני כדור הארץ כבר כ-400 מיליון שנים. עובדה זו הופכת את הכריש לחיה הוותיקה ביותר בים. במהלך שנים אלו עברו הכרישים שינויים פיזיולוגיים רבים אשר אפשרו להם לשרוד ולהתחרות במינים אחרים. כיום, קיימים על פני כדור הארץ כ-450 מיני כרישים.

מרבית הכרישים הם בעלי מספר מאפיינים מיוחדים. כשליש ממוחו של הכריש מוקדש לפענוח ריחות הנישאים במים. מחקרים עכשוויים בתחום מראים כי חוש ריח של כריש מסוגל להריח דם במים בריכוז של 1ppm. זוהי יכולת יוצאת מגדר הרגיל. הדבר שקול ליכולת של מציאת אדם בודד בשטח של אלפי דונמים. בזכות חוש הריח יכולים הכרישים לאתר טרף פוטנציאלי גם ממרחק רב. חוקרים בתחום מניחים כי עפ"י ריכוז הדם במים יכולים הכרישים להסיק מידע בנוגע למצבה הגופני של החיה הפצועה ובכך להעריך את סיכוייהם לתפוס אותה.

נוסף לחוש הריח המפותח של הכריש, כרישים הם בעלי חוש שישי. החוש השישי זה נקרא "קו-צד". מערכת זו היא אוסף של גלאים, הממוקמים על ראשם ובצידי גופם של הכרישים. בזכות חיישנים אלו יכולים כרישים לחוש הימצאות בעלי חיים בסביבתם, גם מבלי לראותם.

אלמנט נוסף בגופו של כריש, איתו הוא מזוהה יותר מכל, הוא שינייו. הלוע של הכריש מכיל מספר רב של שיניים. להבדיל מבני אדם, כרישים מאבדים את שינייהם ומייצרים חדשות במקומן באופן קבוע. לאורך חייהם מחליף כריש ממוצע כ-30,000 שיניים. גודל וצורת השן של הכריש משתנה בהתאם לתזונתו של הכריש. כרישים הניזונים ממזון בשרי יהיו לרוב בעלי שיניים מחודדות המיועדות להינעץ בבשר החי ואף לקרוע ממנו חלקים, ואילו שיני כרישים הניזונים מפלנקטון יהיו קטנות ושטוחות.

תכונה מעניינת נוספת אצל רוב מיני כרישים היא הצורך שלהם בתנועה מתמדת. רוב סוגי כרישים אינם משקיעים אנרגיה בשאיבת המים אל הזימים. אלא הם פותחים את פיהם, תוך כדי תנועה, ובכך מאפשרים למים רווים בחמצן לפגוש בזימיהם. לכן, רוב מיני הכרישים אינם מסוגלים לחדול מלנוע למשך זמן רב.

כריש הוא מזון מועדף במדינות רבות ברחבי העולם. דייגים ברחבי העולם שולים ברשתותיהם עשרות מיליוני כרישים בכל שנה. מדינות מסוימות, כדוגמת יפן, הן צרכניות נלהבות של בשר כרישים. תעשיית דיג כרישים ברחבי העולם הינה תעשיה רווחית המניבה לבעליה רווחים של מיליארדי דולרים בכל שנה.

כרישים הם מעל לכל ספק טורפי על. מעטים הם בעלי החיים בטבע המהווים להם סכנה. למרות זאת, קיימים מיני כרישים רבים הנמצאים בסכנת הכחדה. אוכלוסיית הכרישים בטבע הצטמצמה עקב דיג מופרז. כיום מנסים לשקם את אוכלוסיית הכרישים על-ידי הגדרת איזורי הרבייה שלהם כשמורות טבע. בנוסף, מדינות מכירות במיני כרישים מסויימים כ"מינים מוגנים", דבר המאפשר למינים אלו להתפתח לאחר שנים רבות של הצתמקות האוכלוסיה.