אנפית הבקר היא עוף קטן ממדים. אורך גופה המרבי מגיע לכדי 50 ס"מ. מוטת כנפיה מגיע לכדי 100 ס"מ. משקלה המרבי של אנפית הבקר הוא כ-500 גרם בלבד. מרבית גופה מכוסה בנוצות לבנות. בקדמת החזה ובאזור הראש מופיעים כתמים בצבע חום בהיר. צבע מקורה הוא צהוב. צבע רגליה שחור. הצוואר של אנפית הבקר הוא קצר באופן יחסי ובתנוחות מסוימות נראה כאילו לא קיים כלל. 

אנפית הבקר, בשונה ממנים אחרים במשפחתה, היא בעלת זיקה נמוכה למקורות מים. את מרבית יומה היא מבלה בשטחים פתוחים. שם היא ניזונה מחרקים, זוחלים ושאר בעלי חיים קטנים אותם היא מצליחה ללכוד. היא מופיעה לרוב בלהקות קטנות הסורקות את השטח בצורה עקבית. שמה, "אנפית הבקר", ניתן לה משום תכונתה הייחודית לעמוד על גב הבקר ולאכול טפילים שעל גופם. לקראת ערב נוטשים אנפיות הבקר את הקרקע לטובת מקום גבוה ומוגן בקרבת מקום. לרוב יהיו אלו עצים אשר הם נחים בצמרתם.

תפוצתה המקורית של ענפית הבקר הייתה מוגבלת בעבר ליבשת אפריקה, אירופה ואסיה. שינויים שנעשו בעולם ובארצנו (כגון: הפיכת אזורים רבים לשטחי חקלאות, יבוש ביצות, וכדומה), הטיבו מאוד את התנאים לקליטת ענפית הבקר. נפתח בפני עוף זה צוהר אל בתי גידול חדשים ברחבי העולם והוא ניצל זאת היטב. כאמור, כיום תפוצת ענפית הבקר כוללת את רוב אזורי העולם.

אנפית הבקר היא ציפור שכיחה בישראל זה שנים רבות. עד אמצע המאה ה-20' היו רוב הפריטים בארץ ציפורים זמניות בארצנו אשר ישראל הייתה תחנת מעבר עבורם. בשנות ה-60 אותרו קנים ראשונים של אנפית הבקר אשר העמידו דור צאצאים אשר נולדו בארץ ישראל. מאז ועד היום הפכה ארץ ישראל למאכלסת קבועה לעופות אלו.