כריש נמר (נקרא גם כריש טיגרי או כריש נמרי) הוא אחד ממיני הכרישים המסוכנים ביותר לבני אדם. לא פעם הגדירו כריש נמר כ-"מנקה האשפה של האוקיינוס". כריש נמר, על מימדיו העצומים, טורף את רוב היצורים באוקיינוסים. החל מדגים, המשך בעופות מים וכלה בגוויות של יצורים מתים.

כריש נמר זוהה לראשונה בשנת 1822. שמו, "כריש נמר" או "כריש טיגרי" ניתן לו עקב טקסטורת הצבעים שעל גופו. על גופו ישנם כתמים רבים המאונכים לגופו. באופן מסויים מזכירה טקסטורת הצבעים הזו את צבעיו של נמר, ומכאן שמו.

שיניישינייו של כריש טייגרי הן שיניים מחודדות להפליא. בפיו של כריש טייגרי קיימים כ-100 שיניים. צורת שיניו היא כצורת חרמש. על שינייו ישנן שיניים זעירות המשמשות כשיני מסור. בדומה לשאר כרישים, גם כריש טייגרי מחליף שיניים במשך כל ימי חייו.

כריש נמר מצוי בכל האוקיינוסים בעלי מים חמים (טרופיים). לעיתים נדירות ניתן למצוא כריש נמר בחופי מדינת ישראל. כריש זה נמצא לעיתים קרובות בקרבת החוף במצוד אחר טרף. כריש נמרי נחשב לכריש מתבודד. חייו אינם מאופיינים כחיי להקה. כריש נמר גומא מרחקים אדירים במהלך כל יום. מחקרים מראים כי כריש נמר עובר בכל יום כ-100 ק"מ בממוצע.