ראשי > מגדיר > בעלי חיים > מיתרניים > דגי סחוס > זנבתנאים > זנבתניים מנומרים > כריש זברה
ממלכה:
בעלי חיים
| מערכה:
מיתרניים
| מחלקה:
דגי סחוס
| סדרה:
זנבתנאים
| משפחה:
זנבתניים מנומרים
| מין:
כריש זברה
| מוצא: | אוקיינוסים וימים טרופיים |
| שם מדעי: | Stegostoma varium |
| שם נפוץ: | כריש זברה, זנבתן מנומר |
| אורך מירבי: | 2.5 מטרים |
חסר
מידע
ללא
חשש
קרוב
לאיום
פגיע
סכנת
הכחדה
סכנה
חמורה
נכחד
בטבע
נכחד
כריש זברה (שמו העברי:
זנבתן מנומר) הוא
כריש קרקע במשפחת
זנבתניים מנומרים. תפוצתם משתרעת על ימים ואוקיינוסים חמים. לרוב בחלקו במזרחי של כדור הארץ. נפוץ בשונית האלמוגים אשר בקרבת החוף.
כריש זברה הוא כריש בעל מראה משונה במעט. אורכו המקסימלי הוא כ-2.5 מטרים. גופו צר ומוארך. צבע גופו העליון הוא בגווני חום ואילו בטנו לבנה. חלק גופו העליון מנוקד בנקודות שחורות רבות. לאורך גופו קיימים 5 פסים בולטים אשר מתחילים באזור ראשו ונמשכים עד לזנבו.
רביית כרישי זברה נעשית על ידי הטלת ביצים. הם מגיעים לבגרות מינים כאשר אורכם מגיע לכדי 150 ס"מ בערך. נקבת כריש זברה מטילה כמה עשרות ביצים גדולות יחסית. אורכם של הצאצאים עם בקיעתם הוא כ-30 ס"מ. הצאצאים שבוקעים נראים שונים באופן מהותי מהוריהם. עם התבגרותם משנים כרישי זברה הצעירים את צבעם בהדרגה.
כריש זברה הוא כריש הפעיל בלילה. הוא אינו פעיל במהלך שעות היום. במהלך שעות היום מבלה כריש זברה בנמנום על הקרקעית. במהלך שעות הלילה מתעורר כריש זברה לתחייה. את הלילה מעביר כריש זה בחיפוש אחר מזון בקרבת השונית.
תזונתו של כריש זברה מבוססת בעיקר מחסרי חוליות (כדוגמת: סרטנים ורכיכות) אך עם זאת הוא ניצפה לעיתים ניזון גם מדגים קטנים. למרות קרבתו לחוף, כריש זברה אינו מהווה סכנה לבני אדם. לאור יחודו ויופיו הרב, מגדלים דג כריש זה בשבי כבר שנים רבות.
כריש זברה נפוץ גם בחופי ישראל. הוא מצוי בים סוף (לרבות מפרץ אילת). אך איננו מצוי בים התיכון.
|
תגיות:
זברה, כריש, אוקיינוסים, זנבתנאים, זנבתניים
|