זאב (נקרא גם זאב מצוי או זאב אפור) הוא בעל חיים טורף השייך למשפחת הכלביים. למין זה, Canis lupus קיימים מספר תתי-מינים הנפוצים במרבית חלקי העולם (קו מקסיקו וצפונה משם), לרבות ישראל. זאבים נפוצים בכל שטח ארץ ישראל. בארצנו קיימים שתי תתי-מינים עיקריים: זאב ערבי (Canis lupus arabs) ו-זאב חיוור רגל (Canis lupus pallipes). תת המין זאב ערבי נפוץ בעיקר בדרום הארץ – דרום הנגב. הזאב חיוור הרגל נפוץ בכל שאר הארץ.

גודל גוף הזאב הוא גדול יחסית ומשתנה בין תתי המינים השונים. גודל גופו הממוצע הוא כ-מטר. אורך הזנב הוא ארוך יחסית ומגיע לכשליש מאורך גופו (כ-35 ס"מ). הזכרים גדולים לרוב מהנקבות. משקל הזאב נע בין 12 ק"ג (תת המין הקטן ביותר – זאב ערבי) לבין 70 ק"ג לתת המין הגדול ביותר. את מרבית חלקי גופם עוטפת פרווה סמיכה. צבע הפרווה משתנה בין המינים השונים. צבע גבם הוא אפור-חום. צידי גופם בהירים מעט יותר לעומת צבע גבם. הבטן לבנה לרוב. הזנב עוטה גם הוא בפרווה סמיכה בצבע הזהה לצבע גופם. לרוב, קצה הזנב הוא שחור. 

זאבים, בדומה לבעלי פרווה רבים אחרים, משנים את מופע פרוותם בהתאם לעונת השנה. בחורף הם עורכים את מופע פרוותם להתמודדות עם תלאות החורף. לכן, פרוותם נהיית צפופה וארוכה יותר. פרווה צפופה זו מסייעת להם בבידוד גופם מסביבתם הקרה והרטובה. לעומת זאת, בקיץ פרוותם הופכת לדלילה הרבה יותר. בצורה זו מצליחים הזאבים לסייע בשמירה על איזון בטמפרטורת גופם בכל עונות השנה השונות.

זאבים נחשבו בעבר על ידי האדם לבעלי חיים מתבודדים. אולם, למידת אורחות חייהם של הזאבים במאה האחרונה לימד את האדם אחרת. הזאב הוא בעל חיים חברתי החיי בחברה במשך מרבית חייו. הם חיים בלהקות קטנות. גודל להקת זאבים נע בין פריטים בודדים עד לכ-25 פריטים. בכל להקה יש זכר ונקבה דומיננטיים. זכר ונקבה אלו יהיו השליטים בלהקה. להם תשמר הזכות לאכול מהמזון המשובח ביותר וכמובן הזכות להתרבות ראשונים. לעיתים, חלק מחברי הלהקה נוטשים את חבריהם ומתחברים לזכרים\נקבות זרים לשם הקמת להקה חדשה. 

זאבים הם טריטוריאליים כלפי שטחם. הזכר השליט מסמן את נחלתו בהטלת שתן סביב שטחו. בצורה זו מודיע הזכר לכל פולש שהשטח כבר תפוס. ריחו של השתן נישא למרחקים ומהווה תמרור אזהרה ניכר לכל זאב שעובר בסביבה. 

זאב הוא בעל חיים המסוגל להיות פעיל במשך רוב שעות היממה. באזורים חמים הוא פעיל בעיקר בשעות הלילה הקרות. באזורים קרירים יותר הוא פעיל בעיקר במשך שעות האור.

תזונתו של הזאב מבוססת בעיקרה על טרף בעלי חיים. יונקים בעיקר. בין טרפו הנפוץ של הזאב נבחין במכרסמים, צבאים, עופות ופגרים. לעיתים קרובות נבחין בשיתוף פעולה בקרב חברי להקת הזאבים לצורכי ציד. בדרך זו מסוגלים הזאבים להתגבר על טרף גדול במיוחד. זאב מסוגל לאכול כמויות גדולות של בשר בכל ארוחה. בארוחה ממוצעת של זאב הוא טורף כ-2 ק"ג בשר. ידוע כי זאבים מסוגלים לאכול כמויות גדולות בהרבה של בשר בארוחה אחת (ההערכות מדברות על כ-20 ק"ג לזאב בוגר בתת-מין הגדול ביותר). תכונה מעניינת אצל זאבים היא שהם מסוגלים לעכל את מזונם "בהמשכים". משמע, הם טורפים את המזון בשלמותו. לאחר מכן הם מקיאים אותו ולועסים אותו בשנית. בצורה זו הם מקלים על מערכת העיכול שלהם במלאכת העיכול.

באופן כללי, הזאב תופס מרחק ביטחון מהאדם ורכושו. אולם, באזורים בהם האדם כילה את כל מקורות המזון של הזאבים, לזאבים לא נותרת ברירה אלא לטרוף בעלי חיים החיים בקרבת האדם. יהיו אלו בעלי חיים מבויתים אשר לעיתים נטרפים על ידי להקות זאבים. דבר שבאופן צפוי מגביר את זעמו של האדם. לאורך ההיסטוריה ניסה האדם לדלדל את אוכלוסיית הזאבים על מנת למנוע פגיעה ברכושו. גם בארץ ישראל, אוכלוסיית הזאבים נפגעה קשות בעבר לאחר שהרעילו את הפריטים שחיו בארץ בעזרת פגרים מורעלים.

זאבים מתרבים על ידי המלטת צאצאים חיים. הנקבה הדומיננטית שולטת בכל הנקבות בלהקה ולרוב היא זאת שתכנס ראשונה להריון. על פי רוב, הנקבות מופרות על ידי הזכר השליט. אולם, גם שאר הזכרים בלהקה ינסו לקחת חלק בהפריית הנקבות. ע"פ רוב, סיכויי ההישרדות של צאצאי הנקבה הדומיננטית לשרוד הם הגבוהים ביותר. הנקבה הדומיננטית עלולה לחסל צאצאים של נקבות אחרות על מנת לשפר את סיכוי ההישרדות של צאצאיה. משך ההיריון הוא כחודשיים. בכל שגר נולדים כ-5 גורים בממוצע. ההמלטה נעשית במחילות שהוכנו במעוד מועד. בתחילת חייהם יונקים גורי זאב חלב. לאחר מכן ניזונים הגורים מבשר אותו מקיאים חברי הלהקה. לאחר מספר חודשים מצטרפים הצאצאים לחברי הלקה במסעות הציד.