ראשי > דגים

דגים

רוב שטח כדור-הארץ מכוסה במים. לכן, לא פלא שקיים מגוון כה רחב של דגים. דגים קיימים על פני כדור הארץ כבר מאות מיליוני שנים בווריאציות שונות. כיום, ידועים למדע עשרות אלפי מיני דגים שונים ועדין איננו מכירים את כל מגוון הדגים הקיים. למרות קווי הדמיון בין סוגי דגים שונים, ישנו מגוון גנטי רחב של צורות חיים שונות.

הידע הקיים כיום בנושאי דגים רק מעלה בקרבנו את המוטיבציה לחקור וללמוד עוד. אם בעבר נחשב דג לחיה משעממת ולא חכמה במיוחד, הידע הקיים כיום מציג את הנושא באור שונה לחלוטין. דג הוא בעל יכולת וחושים חדים המסייעים לו במגוון רובדי חייו. חושים שאנו, בני האדם, יכולים רק לחלום עליהם.

במשך שנים רבות התקיים קשר בין דגים ובני אדם. דגים מסמלים ברוב התרבויות עושר ושפע. פרשני חלומות מפרשים חלומות אשר מופיעים בהם דגים כעושר חומרי. במדינות מסויימות, דגים אף נחשבים לקדושים. בסין, היו אלו דגי זהב אשר נחשבו לקדושים.

קיימות משפחות דגים רבות. משפחות אלו מזוהות לרוב  עם סביבה מסויימת, מתוקה או מלוחה. משפחות אלו התפתחו במהלך האבולוציה כתוצאה מסביבות גידול שונות. לדוגמא, דגים ממשפחת החריתיים נפוצים בעיקר באמזונס לעומת דגים ממשפחת השפמנוניים שהם לרוב דגי נקאי. ברבות השנים, עיצבה הסביבה את צורתם הפיזית של דגים אלה כמו גם את דרך החשיבה שלהם. דגים עשו התאמות רבות על מנת לתפקד בסביבתם בצורה היעילה ביותר.

משפחות נפוצות אצל דגי מים מתוקים הם: אמנוניים (ציקלידים), בינוניים, אנאבסיים, נאוויתיים, שפמנוניים, קשתות, נפוחיתיים, קרפיוניים, חריתיים, משריציים ועוד.

דג זהב - דג ממשפחת קרפיוניים	פיראנה - דג ממשפחת חריתיים	אנציטרוס - דג ממשפחת שפמנוניים

בוטיה פקיסטני - דג ממשפחת בינוניים	גמבוזיה - דג ממשפחת משריציים	גורמי כחול - דג ממשפחת אנאבסיים

דיסקוס - דג ממשפחת אמנוניים	אבונפחא - דג ממשפחת נפוחיתיים	דג ממשפחת קשתות

ישנן משפחות רבות של דגים אשר סביבת מחייתם היא מים מלוחים. משפחות דגים המוכרות הן: נתחניים, נצרניים, פרפרוניים, שושנוניים, קרדינלים, בלניים, עקרבנוניים, כרומיס, סטינגריי, סוסוני ים, אנג'לים, מורונות ועוד רבים. משפחות דגים של מים מלוחים מאופיינים במימדיהם הגדולים יחסית מצד אחד, וציבעיהם הססגוניים מצד שני.

זהרון - דג ממשפחת עקרבנוניים	קופרבנד - דג ממשפחת פרפרוניים	דיאקנטוס - דג ממשפחת אנג'לים

דג ליצן - דג ממשפחת שושניים	בנגאי - דג ממשפחת קרדינלים	דג ממשפחת נצרניים

דג ממשפחת סטינגריי	כרומיס כחול - דג ממשפחת כרומיס	דג ממשפחת סוסוני ים

סביבה

מעצם היות המים מרכיב מרכזי על פני כדור הארץ, ישנן סביבות מחייה מגוונות לשלל צורות מחיה של דגים. אנו נוהגים לעשות הבחנה גסה בין דגים החיים במים מתוקים לבין דגים החיים במים מלוחים.

הרוב המוחלט של סוגי הדגים הקיימים שייכים לאחת מסביבות מחייה אלו. למרות זאת, קיימים זני דגים מעטים אשר מסוגלים לחיות גם במים מלוחים וגם במים מתוקים. דוגמא לדגים המסוגלים לחיות גם במים מתוקים וגם במים מלוחים הם דגי הסלומון אשר נולדים בנהרות מים מתוקים, חיים בים (מים מלוחים) עד להתבגרותם וחוזרים לנהרות שבהם הם נולדו על מנת להתרבות ולהעמיד דור צאצאים נוסף.

דג ים לעומת דג מים מתוקים

דגים, כחלק מתהליך הברירה הטבעית (אבולוציה), עוצבו במהלך השנים לסביבה מימית מסויימת (מלוחה או מתוקה). ניתן להבחין בהבדל בין וויסות הנוזלים בין דגי ים (החיים במים מלוחים) לבין דגים החיים במים מתוקים. בין אם מדובר על דגי ים או על דגי מים מתוקים, כלל הדגים זקוקים לרמה מסויימת של מלחים בגופם על מנת להתקיים.

דג ים זקוק למלח שבסביבתו על מנת לאזן את כמות המלח בגופו, אל מול ריכוז המלח בים. דג ים קולט לגופו מלח על מנת לאזן את ריכוזו בגופו אל מול הסביבה. במידה ושני מדדים אלה לא יהיו זהים, "יברחו" נוזלים דרך עור הדג כחלק מתהליך הדיפוזיה (בעברית- פעפוע) והדג ימות.

אף על פי כן, אצל דגים במים מתוקים המצב הפוך. גופו של הדג  מלוח יותר מהסביבה (מים מתוקים). לכן, דגים אלה משקיעים אנרגיה בהוצאת מים מגופם. מים אלה שואפים תמיד לחדור אל גופו של הדג כיוון שריכוז המלחים בגופו של הדג גבוה לעומת הסביבה, וזאת על פי הדיפוזיה.

דגים בישראל

למרות מימדי ארצנו הזעירים, ארץ ישראל שופעת מיני דגים שונים. תוצאה זו מתאפשרת בזכות מגוון סביבות החיים הרבות אשר הארץ מציעה. מבחינה גאוגרפית ממוקמת ארץ ישראל בנקודת החיבור בין שלוש יבשות : אפריקה, אסיה ואירופה. מוצאם של דגי ארץ ישראל הם מהיבשות הללו. בארצנו הקטנה יש מקורות מים מתוקים ומלוחים ומגוון סביבות שונות: ימים, נחלים ,נהרות ואגמים.

לארץ ישראל יש גישה ל-2 ימים גדולים במימדיהם: ים תיכון וים סוף (הים האדום).  ימים אלה מכילים מגוון עצום של זני דגים שונים ומיוחדים. מלבד עושרן הביולוגי, ימים אלה מספקים דגים למאכל עבור תושבי הארץ.

בנוסף לימים המקיפים אותנו, קיימות במדינתנו מגוון סביבות המכילות מים מתוקים. ובראשם, אגמים ונהרות. האגם המרכזי במדינתנו הוא אגם הכנרת. בעבר היה קיים אגם החולה, אך הוא יובש עם קום המדינה. מקורות מים מתוקים אלה מספקים דגי מאכל רבים ובראשם האמנון (מושט) והקרפיון.

כינרת	ים סוף - הים האדום	נהר הירדן

עקב ציד דגים מופרז במקורות המים של ישראל, חלה הידלדלות משמעותית במספר דגים החיים לצידנו. בעיה זו אינה בעיה של מדינת ישראל בלבד אלא בעיה כלל עולמית הנובעת מעליה במספר בני האדם החיים על פני כדור הארץ. עקב כך מוטל כעת (2011) פיקוח קפדני יותר מבעבר על ציד דגים במקורות המים. לשם המחשה, תפיסת דגים בכנרת נאסרה בתקופת רביית הדגים. שינויים במספר הדגים עשוי לשנות את פני מארג המזון (טורף\נטרף) בסביבתנו ובכך לשנות את מגוון המינים החיים לצידנו. באופן כללי, שינויים במארג המזון עשויים להיות גם לטובה. ניסיון העבר מראה שתוצאות השינויים שנגרמו על ידי בני האדם היו שליליות.

גידול דגים מלאכותי

מאז ומתמיד האדם הביע עניין רב בגידול דגים. לא תמיד הדבר היה אפשרי. תחילה היו אלו קשיים טכניים שמנעו מאתנו לגדל דגים. עם התפתחות הטכנולוגיה, התפתח גם תחום גידול דגים בסביבה מלאכותית. את גידול דגים זה ניתן לחלק לשתי קטגוריות: גידול דגים לצורכי מאכל וגידול דגים למטרות נוי.

ישנם ציורי קיר בני אלפי שנים של המצרים הקדמונים אשר מתואר בהם כיצד הם גידלו דגים לצורכי מאכל. כיום, עם הידלדלות אוכלוסיות דגי המאכל בעולם ישנו צורך חשוב מתמיד של גידול דגים מלאכותי. גידול דגים מלאכותי נעשה בשתי צורות: גידול בבריכות דגים ביבשה וגידול בכלובים בים.

דגי מאכל

גידול דגים בכלובים הוא דרך להשתמש בכוחו של הים ולרתום אותו לשימושנו. אך עם זאת, כלובים אלה, מכילים ריכוז דגים גבוה במיוחד (דגים ליחידת שטח) ,מזהמים את מי הים ופוגעים ביצורים החיים בסביבתו. כך למשל, לאחרונה היה מסע לשכנוע דעת הציבור לגבי העברת כלובי דגים מאילת. קמפיין שבסופו הצליח וכלובי דגים הועברו ממפרץ אילת.

למרות כל הבעיות הכרוכות בגידול דגים מלאכותי לצורכי מאכל, אין ספק שככל שיעבור הזמן כך תהליך זה יהיה נחוץ יותר ויותר למין האנושי. טכנולוגית הדיג הקיימת כיום מאפשרת לדייגים לדוג כמויות אדירות של דגים, לעיתים גם מעבר לכמות שהם זקוקים לה.

לדייג מופרז יש השפעה עצומה על הדגה. מלבד הפגיעה המספרית באולוכסיות דגים, ישנו הרס של בתי הגידול. שיטות דיג מסויימות הכוללות שימוש ברשתות על קרקעית הים משמידות את כל הנקרה בדרכן. כך, בתוך כמה שעות יכול להיגרם נזק עצום לאוכלוסיות חיים רבות הכוללות דגים, סרטנים, אלמוגים וכיוצא בזה. בתי גידול אלה נבנו במשך מאות שנים ומהווים משכן למיליוני בעלי חיים. הרס בתי גידול אלה מונע את התחדשות האזור. כך שהנזק המעשי לסביבה גבוה ואינו מסתכם רק בהטלת רשתות הדיג ומשיכתן, אלא הוא ממושך הרבה יותר.

דגי נוי

דגים ממלאים חלק חשוב נוסף בחיי האדם, הפעם כחיות מחמד. גידול דגים לצורכי נוי הוא תחביב יחסית חדש בעולם אשר שובה בקסמו מיליוני אנשים ברחבי העולם. על פי דיווחים, גידול דגי נוי הוא התחביב הנפוץ ביותר בעולם (!). דגים, על שלל צורותיהם וצבעיהם הססגוניים מספקים לבני האדם רוגע, כמו שאף חייה אחרת לא מצליחה.

בני האדם מגדלים דגים באקווריום ובבריכות נוי. אקווריום לרוב בנוי מזכוכית ונפחו קטן בהשוואה לבריכות נוי. ישנו מגוון רחב של דגים המתאימים לגידול באקווריום. הטכנולוגיה העכשווית מאפשר לגדל דגים של מים מתוקים ומים מלוחים. אקווריום מים מתוקים קל יותר לאחזקה מאשר אקווריום מים מלוחים. למגדלים מתחילים מומלץ להתחיל עם אקווריום מים מתוקים, מה גם שלא בהכרח הוא פחות יפה מאקווריום מים מלוחים.

טטרה נאון	דיסקוס	רוזי ברב

לעומת זאת, בריכות נוי בעלות נפח מים גדול. בבריכות נוי יש צמחיה ענפה המעניקה לבריכה מראה טבעי. את בריכות הנוי ניתן למקם גם מחוץ לסביבה מקורה, הבריכה על כל מרכיביה עמידים לתנאי סביבה קיצוניים. דגי קוי הם דגים המזוהים יותר מכל עם בריכות נוי.

השפעתם של בני האדם על ההתפתחות האבולוציונית של דגים לנוי ניכרת לעין. ככל שהדבר קשור בדגי נוי, שאף האדם ליצור דגים בעלי צבעים ססגוניים ויחודיים. כך למשל, בעזרת רבייה בררנית (סלקטיבית), יצר האדם דגים בצבעים שאינם קיימים במקור בטבע. צבע הדגים הודגש. התפתחות בצבע ובטקסטורה של דגים אלה נעשתה במשך דורות רבים.

יתרה מכך, במהלך רביית דגים נתגלו מוטציות שונות אשר תרמו לייחודם. כך למעשה נוצרו מינים רבים בעלי זנב ארוך שובל. דגים אלה נחשבים ליוקרתיים יותר בקרב דגי האקווריום. מוטציה מעניינת נוספת קשורה לצורת הגוף. כך למשל נוצרו דגים בעלי מימדים שונים מאשר במקור. למשל אצל דגי הדיסקוס נוצרה מוטציה של גוף גבוה. מחירם של דגים אלה הוא גבוה יותר מדיסקוס "רגיל".

טקסונומיה ואבולוציה של דגים

כיום ידועים למדע כמיליון ומאתיים אלף מיני בעלי חיים. לכן, יש צורך ממשי למיין יצורים אלה ולהבדיל ביניהם בדרך אוניברסלית. לכן, פותחה שיטה למיון הטבע (נקראת גם: "טקסונומיה"). הגו את השיטה הזו עוד במאה ה-17. מאז, נעשו בה שינויים רבים והיא שונתה כליל, על מנת להתאים אותה לתגליות האחרונות בתחום. הקריטריונים על פיהם פועלת השיטה הם: ממלכה, מערכה, מחלקה, סדרה, משפחה, סוג ו- מין. דגים שיכים לממלכת "בעלי החיים" ולמחלקת ה"מתירנים". כל שאר הקריטריונים נקבעים על פי סוגם (למידע נוסף, קראו את המאמר בנושא סיסטמטיקה).

מבחינה אבולוציונית, דגים הופיעו על פני כדור הארץ הרבה לפני היונקים. למרות שינויים הגנטיים שנעשו בדגים במאות מיליוני השנים האחרונות, נכיר כי צורת החיים הקרוייה "דג" היא צורת חיים ששיגשגה גם בזמנים שצורות חיים אחרות כשלו. דגים הם בעלי חיים השייכים לקבוצת החולייתנים. משמע, דגים הם בעלי עמוד שדרה הבנוי מחוליות וגולגולת.

כמו שבוודאי הבחנתם, כאשר מדובר באבולוציה, השעון האנושי צר מלהכיל. המספרים רצים בשנתות של מאות מיליוני שנים והם אינם מדוייקים לחלוטין   (מיליון שנה לפה, מיליון שנה לשם - מה זה כבר משנה?). המספרים הללו חושבו בקפידה בזכות מידע שנאגר במאות השנים האחרונות. נוסף על כך, בדיקת מאובנים שנמצאו מסייעת להערכה. בתמונה מצד שמאל מופיע תמונה של מאובן של דג מסוג "סטינגריי". על פי הערכת החוקרים, מאובן זה בן 50 מיליון שנים.

ישנן שלוש מחלקות דגים: דגי גרם, דגי סחוס ודגים עגולי פה. האלמנט שמבדיל בין דגי גרם לבין דגי סחוס הוא החומר ממנו עשויות חוליותיו של הדג. אצל דגי גרם, החוליות עשויות מעצמות (נקרא גרם "גרם") ואילו אצל דגי סחוס החוליות עשויות מסחוס. עגולי הלסתות נקראים גם "חסרי לסתות" . עגולי הלסתות היו ראשוני הדגים על פני כדור הארץ.

דגים עגולי לסתות (חסרי לסתות) הם לרוב דגי קרקעית. דגים אלה הופיעו לפני 570 מיליון שנה בקרוב. גופם מזכיר  בצורתו צלופח. המאפיינים של קבוצת דגים זו הם: פה עגול, חסרי קשקשים , בעלי מוקוס, בעלי סנפירים בודדים בלבד (בגב ובזנב). מעטים מדגים אלה שרדו את כל השנים. דג בשם lamprey שייך לקבוצה זו ועדיין חי גם כיום.

דגי גרם הם התפתחות של דגים חסרי לסתות. קבוצת דגים זו היא בעלת לסתות ובעלת עצמות. קיימים מספר הבדלים בין דגי סחוס לבין דגי גרם. הבדל מעניין הוא שדגי גרם פיתחו מכסה זימים המסייע להם לנשום גם בלי לשחות, להבדיל מרוב דגי הסחוס אשר חייבים לשחות על מנת לנשום.

קיים חוסר ודאות בקרב המדענים בקשר לשאלה מתי הופיעו בכדור הארץ דגי סחוס. חלקם טוענים שדגי הסחוס הופיעו אחרי דגי גרם ואילו אחרים טוענים כי דגי סחוס הופיעו לפני דגי הגרם. לכן, שאלה זו רלוונטית גם כיום. רוב דגי הסחוס נמצאים במי מים מלוחים. דגי הסחוס ידועים בזכות גודלם הרב. הנפוצים שבדגי הסחוס הם הכרישים והליוויתנים. למרות גודלם הרב, לא כל דגי סחוס הם טורפים. משקל ליוויתנים מסוימים עשוי להגיע לעשרות טונות ואילו דווקא הם ניזונים מפלנקטון, אותו הם מסננים מהמים.

אנטומיה של דגים	מגדיר דגים